גזר דין בתיק הע"ז 2011-09

1.                  נגד הנאשמת הוגש ביום 1/1/09 כתב אישום בגין אי מילוי דרישת מפקח (עבירה לפי סעיף 3(5) ו- 36 (א)(1) לחוק ארגון הפיקוח על העבודה, תשי"ד - 1954. העבירה בוצעה בסוף שנת 2005, עת נדרשה הנאשמת להמציא מסמכים שונים למפקח מהאגף לאכיפת חוקי עבודה, ונמנעה מלמלא אחר הדרישה.

2.                  ישיבת ההקראה נדחתה מספר פעמים, לנוכח הקושי לאתר את הנאשמת. לימים התברר כי הנאשמת נתונה בהליכי פירוק, ולפיכך לישיבת ההקראה זומן נציג הכנ"ר.

3.                  בישיבת הקראה שהתקיימה ביום 9/9/12 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון שלפיו הנאשמת תודה בעבירה שיוחסה לה ולאחר שהנאשמת תורשע, נציג הכנ"ר יטען לעונש ויבהיר את מצבה הכספי של החברה. ב"כ המאשימה הודיע כי לאחר שישמע את הנתונים הכספיים ויבדוק אותם ימסור לבית הדין עמדה מעודכנת ביחס לעונש שהמאשימה תבקש להטיל על הנאשמת.

4.                  בהתאם להסדר הטיעון, הנאשמת הורשעה בעבירה שיוחסה לה בכתב האישום.

5.                  נציג הכנ"ר ציין בטיעונו לעונש כי בקופת הפירוק מצויים 299 ש"ח וכי כנגד החברה הוגשה תביעת חוב אחת על סך 36,909. בפני בית הדין לא הובהר מי הנושה שתובע את החוב.

6.                  בהודעה שהומצאה לבית הדין ביום 17/12/12 הודיע ב"כ המאשימה כי הוא מבקש להשית על הנאשמת את הקנס המקסימלי הקבוע בחוק, בסך 14,400 ש"ח ועם זאת הוסיף כי נכון הוא שהקנס ישולם לאחר תשלום החוב לעובדים ולספקים מקופת החברה.

הכרעה

7.                  הקנס המקסימלי הקבוע לעבירה שעניינה הפרעה למפקח במילוי תפקידו עומד על סך 14,400 ש"ח.  בשים לב לכך שהנאשמת 1 הודתה בביצוע העבירה בישיבת ההקראה, יש הצדקה להמנע מלגזור עליה את הקנס המקסימלי. בדרך כלל, מקובל כי במסגרת הסדר טיעון שמוצג לבית הדין בטאם הקראה, יופחת הקנס המקסימלי בשיעור של 50% ולפיכך נדמה כי טווח הענישה המתאים לעבירה בנסיבות העניין נע בין 6,000 ל- 8,000 ש"ח.

8.                  כפי שכבר ציינתי, נציג הכנ"ר נמנע מלטעון להגנתה של החברה, והודה בשמה בביצוע העבירה שיוחסה לה, וזאת בין היתר, כך יש להניח, לנוכח הקושי בניהול ההגנה בנסיבות העניין.

9.                  בפסק הדין ברע"פ 9008/01 מ"י נ' א.מ. תורג'מן בע"מ בית המשפט העליון עמד על כך שמתן צו פירוק איננו מעכב את ההליכים הפלילים שנפתחו נגד חברה, ועם זאת קבע כי לנסיבות הקשורות בפירוק עשויה להיות השלכה על היקפו ומשקלו של האינטרס הציבורי במיצוי ההליך הפלילי כנגד התאגיד, וכן קבע כי בבוא בית המשפט לשקול את הקנס שיוטל על תאגיד בפירוק, עליו להתחשב במצבה הכספי של החברה ובהשפעה העלולה להיות לגובה הקנס שיוטל על החברה על ציבור הנושים. כך בלשונו של בית המשפט העליון:

"טענה מרכזית שעליה נשענת הגישה המצדדת בהרחבת עיכוב ההליכים האוטומטי גם על הליכים פלילים היא הטענה שלפיה הליכים כאלה, אם לא יעוכבו, יפגעו באורח ישיר בקופת הפירוק ובנושים. זאת, מאחר שניהול הליכים כאמור כרוך בהוצאות כספיות המוטלות על החברה לצורך ניהול המשפט ומוצאות מקופת הפירוק, כמו כן אם מוטל על החברה קנס, הוא עשוי להשתלם מקופת הפירוק על חשבון מסת נכסי הפירוק העומדים לחלוקה בין הנושים. ככלל, קנסות המוטלים על חברה בטרם מתן צו פירוק הם חובות בני ^-הוכחה בפירוק.  אולם אם מועד הטלת הקנס בגזר ^-דין חל לאחר מתן צו הפירוק, כי אז הקנס אינו בגדר חוב בר ^-הוכחה בפירוק, אלא הוא עשוי להיכלל בגדר העיסקאות בנות ^-תוקף המתבצעות לאחר מתן צו הפירוק (השווה: ע"א 106/60 שכטר נ' הנאמן בפשיטת ^-רגל של א. שכטר [9]; ש' לוין, א' גרוניס פשיטת רגל [27], בעמ' 222, 352-351). משמעות הדבר בנסיבות אלה היא כי חרף הפירוק עשוי סכום הקנס כולו לעמוד לפירעון בלא צורך בהעמדתו בדרגה שוויונית עם שאר החובות העומדים לפירעון יחסי בפירוק (כהן בספרה הנ"ל [24], בעמ' 265-263, 371). בנסיבות אלה הפגיעה הצפויה בנושים הנגזרת מקיום ההליך הפלילי נגד החברה הינה שיקול שאין להתעלם ממנו, אולם כאשר מעמידים שיקול זה, כשהוא לעצמו, כנגד האינטרס הציבורי הכללי בקיומו של הליך פלילי כנגד החברה, אין לייחס לו משקל מכריע. עם זאת סביר להניח כי בבוא בית ^-המשפט לגזור את דינה של חברה בפירוק הוא יתחשב במכלול שיקוליו גם במצבה הכספי ובהשפעה העלולה להיות לגובה הקנס שיוטל על החברה, על ציבור הנושים ועל היקף נכסי החברה העומדים לחלוקה בפירוק."

10.              בית המשפט העליון עמד בהמשך פסק דינו על מגוון השיקולים שאותם על התובע לשקול, בעת קבלת החלטה ביחס לקיומו של עניין לציבור בהגשת כתב אישום נגד חברה שבפירוק. הגם שלא מדובר ברשימה סגורה, נדמה כי ניתן להעזר ברשימת השיקולים גם לצורך קביעת הקנס הראוי, כביטוי לאינטרס הציבורי ביחס לענישה.

" יש להניח כי יישקל, מן הצד האחד, הצורך באכיפת החוק תוך שמירה על עקרון שוויון הכול בפני החוק; מן הצד האחר, עשויים להישקל היבטים כגון חומרת העבירות המיוחסות לחברה בפירוק ומועד ביצוען, גורם חדלות ^-הפירעון של החברה וההשלכה שעלולה להתלוות להליך הפלילי על עניינם של הנושים, על סיכויי השיקום וההבראה של החברה ועל מידת הפגיעה האפשרית של ההליך הפלילי באותם סיכויים. במצבים מסוימים תיתכן גם רלוונטיות לאפשרות כי מיצוי הדין הפלילי עם מנהלי התאגיד עשוי להפחית את משקל האינטרס הציבורי בניהול הליך פלילי כנגד התאגיד עצמו בייחוד מקום שמדובר בחברות פרטיות קטנות, שבהן ישנו קשר גומלין הדוק בין התאגיד לאורגנים שלו

11.              עיון בפסיקת בתי המשפט מעלה כי על השיקולים שמנה בית המשפט העליון בפסק דינו ברע"פ 9008/01 הנ"ל, הוסיפה הפסיקה שיקולים כגון זהות הנושים (עד כמה הנושים או חלקם היו שותפים לביצוע העבירה ועד כמה ראוי להגן עליהם) מקורם של נכסי החברה המצויים בקופת הפירוק (עד כמה הם נובעים ישירות מביצוע העבירה) ועוד כיו"ב (ראה לדוגמא : תפ (חי') 1525/98 מדינת ישראל נ' פנידר חברה להשקעות בע"מ (פורסם בנבו).

12.              בענייננו מדובר בעבירה שבוצעה לפני כשבע שנים. לאור הנתונים שהוצגו על ידי נציג הכנ"ר ברי כי קופת הפירוק דלה ביחס לתביעות החוב ונדמה כי ניתן לקבוע בבירור כי ככל שיוטל על החברה קנס משמעותי, הרי שאת מחיר ההרתעה ישלמו הנושים של החברה, אשר על פני הדברים לא נראה כי היו קשורים בדרך כלשהי לביצוע העבירה.

13.              אין בידי לקבל את עמדת ב"כ המאשימה, לפיה, ראוי להטיל על הנאשמת 1 קנס בגובה הקנס המקסימלי, ולהורות כי הקנס ישולם רק לאחר תשלום החוב לעובדים ולספקים של הנאשמת. המאשימה לא הצביעה על מקור סמכותו של בית המשפט לפסוק קנס מותנה כפי שמוצע על ידה. עיון בהוראות חוק העונשין, התשל"ז-1977 מלמד, כי בית המשפט לא הוסמך לקבוע הוראות והתניות על תשלום הקנס (למעט הסמכות לקבוע מועד לתשלום הקנס או להורות על פריסת הקנס לתשלומים, כמפורט בסעיף 66 לחוק). בבחינת למעלה מן הצריך אוסיף כי לטעמי, המועד המתאים לבירור זהות הנושים וזיקתם לעבירה (על מנת לאמוד את העניין הציבורי שבהשתת קנס משמעותי על חברה שבפירוק) הוא בשלב הטיעון לעונש. אינני רואה הצדקה לדחות את הבירור לשלב מימוש התשלום, ולהותיר את העניין לשיקול דעתו של המפרק/הכונס.

14.              לנוכח האמור לעיל, לאחר ששקלתי את מגוון השיקולים הצריכים לעניין, הגעתי לכלל דעה כי יש להשית על הנאשמת 1  קנס סימלי בלבד, שיעמוד על סך 100 ש"ח.

15.              לנוכח האמור לעיל, בתוך 30 יום תשלם הנאשמת 1 קנס בסך 100 ש"ח.

16.              המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מגזר הדין למשרד הכנ"ר.